default icon

עתיד ההפצה האישית: בלוגים או לייפסטרים?

0

האם הבלוגים נמוגים אט אט ומפנים את מקומם לזרמי עדכונים (Lifestreams) המתעדים פרטים מחיינו בזמן אמת?

כל מורי הדרך באתר b144

דומה שבסרט הזה כבר היינו. פייסבוק הורג את הבלוגים, טוויטר הורג את הבלוגים, ואלה משום מה מסרבים למות. נכון, ניכרת האטה בצמיחה של הבלוגים, קצב פרסום של פוסטים הואט במקרים רבים וכותבים רבים העתיקו את מרבית פעילותם לטוויטר ופייסבוק. הסערה האחרונה התחוללה בעקבות הכרזת סטיב רובל, בלוגר ידוע, איש יחסי ציבור ויועץ אסטרטגיה עסקית ב-Edelman, על נטישת הבלוג שלו לטובת עדכון לייפסטרים.

לפני שנתעמק במשמעות המהלך של רובל חשוב להבין מהו לייפסטרים. אין הגדרה מוסכמת, אך ככלל ניתן לומר כי מדובר ב”תיעוד מקוון של הפעולות היומיומיות של אדם, אם באמצעות עדכון ישיר או ריכוז (אגרגציה) של הבלוגים, עדכוני הסטטוס, תמונות חדשות, סרטונים שאהב, מוזיקה לה האזין ועוד”. הכח של אגרגציה כזו היא העובדה כי אנו נהנים מפיד שלם של אדם מסוים ולא נדרשים להתעדכן בנפרד במה שהוא כתב בטוויטר, בבלוגים ורשתות אחרות. החסרון הגדול הוא תוספת משמעותית לרעש הלבן. ייתכן שאהנה לקרוא פוסטים של מישהי אך לא לקרוא את הטוויטר שלה או לצפות באלבומי תמונות מחופשה משפחתית.

רובל נימק את המהלך בכך ש”הבלוגים התיישנו”. הדבר הבא לדעתו הוא posterous, פלטפורמה לפרסום מהיר של עדכונים קצרים, בדומה מעט ל-tumblr אך עם דומיינים מקוסטמים, יצוא אוטומטי ל-itunes, תגובות, snipetts בהעתקה ופרסום בקליק אחד, אפשר לסגור עדכון למשתמשים מורשים בלבד ולפרסם כל דבר דרך אימייל.

במילים אחרות, רובל סבור שבלוגינג הוא לא מספיק Real Time. הוא אומר בצדק שמוטת תשומת הלב (attention span) של אנשים קטנה כל הזמן בשל ריבוי האטרקציות. אינטרנט חדשני מתנהל בזמן אמת והוא מורכב מעדכונים קצרים יותר, פחות טקסט ויותר אלמנטים ויזולאים.

על אף שיש הרבה בטענה של רובל על התיישנות הבלוגים (אלה חייבים להתחבר במהירות לשיחות ברשת ולהפוך חברתיים יותר – אולי בעזרת Buddypress), אני נוטה לתמוך בטענה של לואיס גריי, לפיה הבלוג נשאר בסיס לזהות המקצועית שלך. במילים אחרות, הפוסט הזה שאתם קוראים לא יכול להסתכם ב-140 תווים והיה נאבד בזרם עדכונים כולל. ג’רמייה אוויאנג הצהיר אף הוא כי לא ינטוש את הבלוג שלו לטובת לייפסטרים כי הוא לא מעוניין לאבד את הקוראים המתעניינים בתובנות העסקיות שלו. אלה ילכו לאיבוד בשטף עדכונים של לייפסטרים. צודק.

הדיון הופך למעניין יותר מרגע לרגע. בעקבות ביקורת של אוויאנג על רוברט סקובל לפיה הוא מאבד לחלוטין את מובילותו כחושב מוביל כאשר נטש את הבלוג שלו לטובת שיחות עם גולשים בטוויטר ופרנפיד, סקובל הכריז על שבוע ללא פרנדפיד – בלוגינג בלבד. אגב, שווה להציץ ב-flow מעורר ההשתאות המתאר את תהליך העדכון וההפצה של רובל בווב.
מנגנון העדכון וההפצה של רובל >

תגיות: ,



לחצו לייק ותקבלו את
הסיפורים הכי מעניינים
בנושא:
חורים ברשת
  1. למעשה מדובר בשני ממשקים שונים, ובמובן מסויים במדיה שונה, וללא ספק בחוויית משתמש שונה בעליל. גם לצד המעדכן וגם לצד המתעדכן. אני מאמין בסינרגיה בין השניים, במקרה הצורך. לייפסטרימינג הוכיח שלא כל אחד צריך בלוג.

  2. מסכים לגמרי. כשרק ראיתי את הכותרת רציתי לומר שהפוסט הזה הוא ראיה לכך שלבלוגים יש מקום ששום שורת סטטוס לא יכולה לתפוס, אבל הנה, אמרת זאת בעצמך.

  3. הינה משהו ככתבתי על זה לפני יותר משנה

    “עידן הבלוגים נגמר”
    http://yellowscreen.co.il/blog/?p=108

    הכיוון ברור, נראה לי שהפוסט הזה מנסה להצדיק את הזכות קיום של הבלוג הזה :)

  4. אני עם תומר. לא מבינה למה בכלל צריך להכריז על מנצח.

    ואם כבר אתה בענייני עתידות, אני מזהה מגמה של פיצול: בלוגרים מפצלים את עצמם להרבה אישיויות כשכל אחת מבטאת צד אחר שלהם ופונה לקהל יעד שונה בבלוג שונה. הרבה אנשים מתחילים להחזיק בלוג אישי לצד בלוג מקצועי, בלוג בישול לצד בלוג בענייני טכנולוגיה, ואפילו מיון בתגיות, אפילו תגיות עם רסס שונה לא מספיק להם בשביל ההפרדה.

    אין לי הסבר לזה. אולי, כמו בשיווק בתחומים אחרים, יותר קל להתחבר למסר אחד או להציג את עצמך כבעל מסר אחד מאשר להציג את עצמך כבן אדם מורכב ולקוות שעוד מישהו באמת מתעניין בכל הפנים שלך.

  5. דיווח מעניין.

    התפתחות נוספת שראוי לשים לב אליה היא שהבלוגרים שנשארים פעילים הם אלה שיש להם באמת מה להגיד מעבר לבאתי, נסעתי, הייתי וכו', ומשום זה או ללא קשר לזה, הם נקראים עכשיו יותר. שמים לב אליהם יותר.
    הנה אני קורא לאחרונה רק אותך, ועוד איזה 5 בלוגרים. איפה כל ה50 שקראתי לפני שנתיים? הפסיקו לכתוב והתברר שהם היו אכן הפחות מעניינים.

  6. אני ממש לא מבין איך אפשר לוותר על בלוג לטובת טוויטר ?
    נוכחות קבועה שגורמת לאנשים לבוא אליה, לעומת זריקה לחלל האוויר של פרסומות.
    זה כמו להחליף חנות מצליחה, במכירות מדלת לדלת.
    מי יודע מי זוכר את הפסטה של ביג מאמא היום ?

    צריך לשאול מה הערך שאנשים אחרים מקבלים מהעדכונים בפייסבוק או בטוויטר.
    התשובה היא לא הרבה – וזה מזכיר נורא את נושא הצ''אטים של פעם, זה היה משעשע אבל לא הביא לשום מקום.

  7. אין ספק שהלייפסטרימינג הביא הרבה מאוד אנשים לקדמת הבמה, אנשים שבעבר לא היה להם כלל מה לומר ולכן לבלוג שלהם היו קוראים מעטים.
    בתור מי שמעולם לא פתח בלוג אך קרא לא מעט בלוגים של אחרים, ולעומת זאת משתמש בלייפסטרימינג בפייסבוק לתקשורת עם חברים קרובים יותר וקרובים פחות, אני חושב שהתגובות פה מראות בדיוק לאן הרוח נושבת:
    לבלוגים יש חיים שלא תלויים בלייפסטרימינג כי הם מביאים איתם ערך מוסף. לכותבים רבים שיש הרבה מה להציע אין תחליף ראוי וגם לא נראה לי שצפוי כזה בזמן הקרוב כי הבלוג הוא הפתרון המתאים ביותר עבורם – להגיע לכמה שיותר משתמשים ולומר כמה שיותר.
    לאלו שמראש לא היה יותר מדי לתרום למעט הרצון שלהם לשלוח מילים לאינטרנט ולקוות שמישהו יקרא – וזה המקרה עם רב אנשים, לטוב ולרע – הבלוגים היו מין “תחנת ביניים” עד להופעת הלייפסטרימינג. עכשיו הם יכולים לצייץ כמה שהם רוצים והם אפילו לא צריכים לומר משהו חשוב…

  8. כמו שתומר אמר, מדובר בשני מדיומים שונים. כמו שסמס לא הרג את שיחות הטלפון אלא רק חסך לפעמים כמה שיחות מיותרות כך לייף סטירימינג לא יהרוג את הבלוגים.
    תומר גם צדק (בכלל הוא די צודק) שזה הוכיח שלא כל אחד צריך בלוג. נכון עבור הרבה אנשים, טויטר ממלא את התפקיד של מקום לכתוב בו אבל זהו מקום שקל לכתוב בו ולכן הרבה מהתוכן הוא תוכן שכל אחד יכול לכתוב.
    אני ברב המקרים אעדיף לקרוא משהו שמישהו השקיע מאמץ לכתוב אותו על משהו שהושקעו בו 10 שניות.
    אפשר בבוטות להגיד שטוויטר זה לחלשים (אלו שלא מצליחים להשקיע בפוסט שלם) כמובן שזו תהיה הכללה גסה כי ברב המקרים מי שמעניין בבלוג
    יעניין גם בטוויטר.
    גם לי זה מזכיר את הצ'טים והפורומים של פעם בעובדה שרב הערך נמצא בעצם העובדה שיש שם כרגע הרבה אנשים מעניינים. אם הם יעברו לפלטפורמה החדשה זאת שמאפשרת רק להגיד “אני” עם סימני קריאה, הערך יהיה הרבה יותר קטן.

  9. אחד הדברים היותר מעניינים שקראתי

  10. עוד לפני שמתחילים – צריך לזכור שכל סלבריטאי הרשת האלו, והאנשים שמנהלים דיונים על לייפסטרימינג, השקיעו שנים בבניית מותג אינטרנטי באמצעות בלוגים. המותג שלהם לא היה מצליח כל כך באמצעות לייפסטרימינג בלבד, והסיבה היא שבלייפסטרימינג, ובמיוחד בשירותי סטטוסים למיניהם חסר משהו מובהק שדרוש בבניית קהל – וזה מוניטין. מיניטין נבנה לאורך זמן ודורש אפשרות של הסטוריה שמתחזקת את המוניטיןומחזקת אותו. בבלוגים זה פשוט יותר קל לעשות.
    אותם מכריזים משתמשים במוניטין שלהם בטענה שהם לא צריכים יותר בלוגים. רוב האנשים באמת לא צריכים בלוגים כי הם לא עוסקים בבניית מותג/מוניטין כשהם פועלים באינטרנט, והסיבה היא שהם מתקשרים עם אנשים שמסתמכים על המוניטין אופליין שלהם.

    המסקנה שלי היא שמדובר במדיה שונה, ובשירותים שמספקים צרכים משלימים ולא מנוגדים. לכן גם סטיב רובל וחבריו, יחזרו בשלב מסויים לכתוב טקסטים ארוכים יותר במקום כלשהו, כי זה חשוב למותג/מוניטין.

  11. יכול להיות שאני מפספס משהו, או שאני מיזנטרופ בארון, אבל אני באמת לא מבין למה שאני ארצה לדעת על התנהלות חיי היום יום של כל מכרי הדיגיטליים. לא מעניין אותי לדעת כל פעם שמצב רוחכם השתנה, כל פעם שהחלפתם שיר, או כל פעם שהלכתם לשירותים או גרד לכם בעין. לדעתי הסיפור הזה של הלייפסטרים זה פרודייה על web 2.0.

  12. מסכים איתך בהחלט גל, ועם לואיס גריי ועם ג'רמייה כמובן. לא משנה איזה שירות חברתי חדש ייכנס לעולם, הבסיס צריך להיות הבלוג. הבלוג שלי הוא המותג שלי ועליו אני מבסס את רוב הפעילות שלי ברשת. נכון, טוויטר, פוסטרוס, פרינדפיד ואחרים הם שירותים משלימים טובים, שמספקים מענה לצורך נקודתי (עידכון זריז, העלאת תמונה בשנייה וכו'), אבל אי אפשר לבטא מחשבות ודעות רציניות ב-140 תווים או במייל לפוסטרוס. שירותים חברתיים יבואו ויילכו, אבל הבלוג יישאר שם תמיד, כבסיס לכל הפעילות המקוונת של אדם או ארגון.

    האיור שלואיס גריי יצר בפוסט שלו מסביר את זה מצויין:
    http://www.louisgray.com/live/2009/06/blogging-

    כמו שחלק מהמגיבים ציינו, התקופה הזאת מבדילה בין הבלוגרים הרציניים שכותבים פוסטים לבין בלוגרים פחות רציניים שרק מעדכנים סטטוס ומיקום.. :-)

  13. פינג: קצת פרופורציה בזמן אמת | פסיכיאטר

Performance Optimization WordPress Plugins by W3 EDGE
Google Analytics Alternative חורים בפייסבוק: הצטרפו ל-40,000+ החברים שלנו ולא תפספסו