איקס עיגול אפס בריבוע: 5 הערות על פרשת האסיר X

1. תפורק ועדת העורכים

את אירועי היומיים האחרונים בעקבות חשיפת מעצרו ומותו של סוכן המוסד לשעבר, האסיר איקס בן זיגייר (Ben Zygier), ראוי לחקור. לא כפי שאביגדור ליברמן או מירי רגב רוצים אלא בבתי ספר לתקשורת. ראש הממשלה כינס אתמול בבהילות את ועדת העורכים, גוף לתיאום בין התקשורת הכתובה והמשודרת לבין גורמי הביטחון במדינה, כאשר כל מי שמבין בתקשורת מודרנית היה יכול לתאר לו מראש כרוניקה של אסון תקשורתי בהתהוות כתוצאה מפעולות אלה.

מכוני שמיעה ודיבור באתר b144

ככה זה. כשמנסים להשתמש בכלי לצנזורה עצמית שנוסד בימי דוד בן גוריון, כאשר שוק התקשורת המקומי היה קטן וריכוזי. הדיל החלומי הזה אפשר לעורכי כלי התקשורת המרכזיים להתחכך עם ראשי השלטון ולהמתיק סודות, בתמורה להתחייבות שלא יפרסמו את הדברים.

היום, בו כל גולש הוא מפרסם, יידרש ראש הממשלה לצרף את כל משתמשי הפייסבוק וטוויטר לוועדת העורכים. אנחנו לא חלק מהדיל שלכם וממילא אינו ראוי לטובת הציבור. את הבדיחה הקרויה ועדת העורכים צריך לפרק. כלי התקשורת הפכו בשנים האחרונות לראשונים שיודעים אך האחרונים שמפרסמים. אם לא יגלו יותר אגרסיביות נגד הצנזורה המיושנת סופם שיהפכו בלתי רלוונטיים.

2. חופש עיתונות בחסות פייסבוק

הפרטים שפורסמו הבוקר בתקשורת עם ההסרה החלקית של צו איסור הפרסום על פרשת “האסיר איקס” לא הפתיעו את משתמשי הרשתות החברתיות. רוב המידע על הפרשה שזרם מאז אתמול ברשתות היה מדויק להפליא. ובכל זאת יש לכלי התקשורת תפקיד חשוב בחשיפת הפרשה. ynet בפרסום הידיעה המקורית על האסיר איקס בחודש יוני, 2010, והמבזק על מותו בחודש דצמבר באותה שנה, וכלי תקשורת נוספים שדיווחו אתמול בעקבות שידור הכתבה על האסיר איקס בתוכנית התחקירים של רשת ABC האוסטרלית. אותן ידיעות הוסרו לאחר זמן קצר בהוראת הצנזורה, אך זה היה מאוחר מדי. ה-Cache של גוגל זוכר הכל, מה גם שהקישור לכתבה המקורית באוסטרליה החל להתפשט.

Revealing an Israeli state secret and the Australian connection. Tonight on ABC Foreign Correspondent at 8 abc.net./foreign

— Trevor Bormann (@TrevorBormann) February 12, 2013

כתב ומפיק התוכנית Foreign Correspondent מצייץ על השידור.

התקשורת הישראלית נמצאת בשעתה הקשה, לכודה בצבת בין אינטרסים מסחריים זרים לאיומים משפטיים. פרשת האסיר איקס מצטרפת לתחקיר ערוץ 10 על “ישראל היום” שלא עלה לאינטרנט, גל שמועות עקשני על אישיות ציבורית בכירה ואי אילו תחקירים שלא מתפרסמים. ארגון “עיתונאים ללא גבולות” פירסם לפני כמה ימים את דירוג חופש העיתונות השנתי וישראל מופיעה בו במקום ה-112, קצת מעל ניגריה וירידה של 20 מקומות לעומת השנה הקודמת.

ישראל נהנית מחופש עיתונות אמיתי, על אף הצנזורה הצבאית, כותבים עורכי הדירוג ומייחסים את הדירוג הנמוך לפגיעה במשרדי תקשורת בזמן מבצע עמוד ענן ומעצר עיתונאים פלסטינים. מדינה שנוקטת במנהג המגונה של מעצרים מינהליים עוצרת היום אסירים פלסטינים ומחר תעלים אחרים. מה שלא מציינים בדוח זה שהרשתות החברתיות הפכו לכלב השמירה של כלב השמירה. אם לא פרסומים בפייסבוק ובבלוגים, ספק אם היה מופעל לחץ כל כך גדול להוציא לאור את הפרשה.

3. שיקולים ביטחוניים? פחחח

כמו בפרשיות עבר (מוטקה קידר, שגם הוא כונה “האסיר איקס”, מרקוס קלינברג, עסק הביש, קו 300) סיפרו לנו שחשיפת הפרשה מסוכנת לביטחון המדינה, עד כדי חשש לקיומה. אם זה נשמע מעט היסטרי לא בכדי. בכל אחת מהפרשיות הסודיות שנחשפו בעבר השמיים לא נפלו, והתברר כי לכל היותר מדובר בתקרית דיפלומטית ובמבוכה לזרוע ביון והחשיפה תרמה רבות לדמוקרטיה וגם לבדק בית בית בזרועות עצמן. גם אם היה צידוק להשתקה, אנחנו חיים בסמטה גלובלית, בה פייסבוק, טוויטר ובלוגים תמיד במרחק קליק.

צו איסור הפרסום שהוציאה השופטת הילה גרסטל היה כה גורף עד כי אסר להזכיר את קיומו של צו איסור הפרסום. אך האינטרנט הוא כלי גלובלי ומלעיג ניסיונות כאלה. ההפך: צו איסור פרסום הפך לתו תקן רשמי לרמת עניין של התקשורת בפרשה וסמן כמעט ודאי לרייטינג גבוה עם חשיפתה. חסידי קונספירציות עוד יחשדו שפרסום הפרשה היה מתוזמר מגבוה.

Shachar B. Cotani

4. זכויות אדם אינן עניין לשמאלנים

אדם הועלם בכלא על ידי משרד ראש הממשלה תוך פגיעה לכאורה בזכויות אדם ובהליכי משפט תקינים, על פי מקורות זרים כמובן. בארה”ב היו עושים מזה סרט, אך חברי קונגרס וסנאט משתי המפלגות היו ללא ספק קוראים לבדיקה יסודית של הפרשה. רק בישראל חברי כנסת, אשר לעדותם אינם מכירים את פרטי הפרשה, מתייצבים לימין מערכת הביטחון אוטומטית וקוראים לחקור נבחרי ציבור אחרים שממלאים את תפקיד התקשורת המושתקת. איך ייתכן שאסיר תולה את עצמו בתא מפוקח במשך 24 שעות ומוגן נגד התאבדויות? האם השיקולים הביטחוניים מחפים על סירחון גדול?

יו”ר מרצ, זהבה גלאון, ניסחה את זה מדויק:

“בעקבות פנייתה של מירי רגב ליועץ המשפטי בבקשה להעמיד לדין אותי ואת שני הח”כים הנוספים שהתייחסו אתמול במליאה לפרשת האסיר האוסטרלי, אני רוצה להציע לחברת הכנסת רגב שלפני שהיא צועקת, תלמד דבר או שניים על תפקידם של חברי כנסת ועל הסיבה לקיומה של החסינות הפרלמנטרית. אנחנו חברי הכנסת נמצאים כאן כדי לדאוג לאינטרס של הציבור – לא כדי לחסום בינו לבין רשויות השלטון ולהסתיר ממנו מידע, בטח לא כשהמידע הזה מופץ כבר ממילא בכל העולם. אני רוצה גם לספר לרגב, שלשמחתי, זאת לא הפעם הראשונה שחברי כנסת משתמשים בכלי החשוב שניתן להם: כך למשל, חבר הכנסת לשעבר יצחק בן-אהרן קרא במליאה שיר של אלתרמן שנכתב בעקבות טבח כפר קאסם, ונפסל על ידי הצנזורה, ואפילו בנימין נתניהו השתמש בבמת המליאה כדי לחשוף, בשנת 1994, את מסמך “שטאובר” של צה”ל, שכלל המלצות לנסיגה מהגולן. מירי רגב משתמשת בתירוץ ה”בטחוני” המוכר כדי להצדיק סתימת פיות והתלהמות ריקה מתוכן. האיפול על הפרשה לא קשור לשום סכנה בטחונית, אלא למניעת “מבוכה” לרשויות. מה שבאמת צריך להביך את מדינת ישראל זאת העובדה שמירי רגב, שלא מבינה דבר על דמוקרטיה ועל העקרונות המהותיים שעומדים בבסיסה, הגיעה לשרת כצנזורית, כדוברת צה”ל והכי גרוע- כחברת כנסת”.

תמונה: Amir Schiby

5. רב הנסתר

תמונות משפחתיות של בן זיגייר/אלון הוסרו אמש מהרשת. גם במקרה זה המחיקה הייתה חסרת תועלת והתמונות כבר הופצו. כאן נראות שתי משפחות בחתונתו של בן זיגייר. הפער בין התמונה השמחה לאירועים שקרו לאחר מכן מצמרר במיוחד. מה עשה איש המוסד שהצדיק יחס כזה ואיך הסתיימו חייו בעלטה מוחלטת? על פי מקורות זרים, זיגייר אמר לעיתונאי של פיירפקס בתחילת 2010: “מעולם לא ביקרתי בארצות שאתה מייחס לי. אני לא מעורב בריגול. זה מגוחך”. מעיון בפרטי הפרשה החלקיים נראה כי רב הנסתר על הגלוי ואין שום ביטחון שקשר השתיקה יועיל למי מהצדדים. במילים של בנג’מין פרנקלין: אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון.

וגם: פרופיל הפייסבוק המזויף של בן זיגייר. אכזרי.

תודה לנדבי נוקד ושי קרייצמן

תגיות: איקס, בן זיגייר, בן זייגר (Ben Zygier), האסיר אקס, הילה גרסטל, צו איסור פרסום